אב נפרד מביתו בחיבוק אוהב והולך, אמא נפרדת מביתה בליטוף חם והולכת. “אבא הלך, אמא הלכה וילדה קטנה בוכה, בוכה, בוכה.” הפרידה קשה עליה והיא מביעה את מחאתה הטבעית והמובנת בבכי ארוך. האנשים בסביבה מנסים להקל עליה: “ילדה קטנה את רוצה משחק? לא רוצה!” היא לא מתנחמת גם בממתק, ולא בדוב הרך. רק כאשר מצתה את הבכי ומציעים לה: “ילדה קטנה את רוצה בובה?” היא מחבקת אותה ואמרת תודה רבה. הבובה מזכירה לה את האהבה של הוריה המובטחת לה.

איורים
אחיעד שניר. קו פשוט ותמים המרגש מאוד ילדים שפוגשים בספר.

הסיפור של הסיפור
מבוגרים וילדים בחברה המודרנית נאלצים להתמודד עם פרידה החל מגיל מוקדם מאוד. זהו מצב לא קל עבור הילדים, ההורים והמכנכים כאחד. הסיפור הקטן “לא רוצה” מציע גישה רגישה המשקפת את הקושי שחווים כל הצדדים והנסיונות שלהם להקל.

נושאים מתאימים
פרידה – איך נפרדים? בכי, צעצועים, בובה, ליטופים וחיבוקים, אהבה.

פעילויות אפשריות
המחזה של הסיפור הזה אהובה מאוד על קטנים. שיחה על פרידות שאנחנו חווים. מה עוזר לנו להתגבר? להכין סיפור-ספר אישי על חווית פרידה שלנו.

למחשבה…
האהבה שהילדה קבלה מהוריה בהתחלת הסיפור, כצידה לדרך שתעזור לה לעבור את הזמן בנפרד, היא האהבה שהיא מעניקה בסוף הסיפור בחיבוק לבובה. מי שמקבל אהבה יכול לתת אהבה. קבלת אהבה מעניקה ביטחון ונתינת אהבה מעצימה. איך התנהגו המבוגרים שליוו את קושי הפרידה? איך נראית הפרידה מהצד של ההורים? של הגננת? לנסות להבין למה קשה לילדים להפרד?

מובאות
“עמוס אמר לאמא: אני מתגעגע אליך. אמא שאלה: איך מתגעגעים? עמוס אמר: ברגליים, אם מתגעגעים אז הן הולכות…”

מן הביקורות
“לספרייה הקטנה שלי יש תפיסה מוצלחת מאד שטוענת שסיפורים טובים, המתנגנים היטב ומועברים נכון, יחד עם ציורים נדיבים והרבה הומור, הם סיפורים שיכולים להפוך את חיקוי הקטנטנים לקריאה של ממש… את מיריק שניר אפשר לקרוא גם בלי שום יומרות של לימוד קריאה. ילדים שאוהבים צלילים ומילים חדשות, מוזמנים לגלות אצלה הרבה מאד אוצרות” (יעל דר)