גיבורת הסיפור היא פרה, שכל עולמה שחור ולבן. יום אחד, נמאס לפרה להעלות גירה, היא חשה “שעמו מו מו מו מום” רב. היא מרימה ראשה מן האבוס שהתרוקן ומגלה פרפר! הפרה מדמיינת שהיא הופכת לפרפרה בשדה פרחים מרהיב, ומכריזה בחלומה שלא תשוב לרפת: “פה פורחים צבעי הקשת, מה אני עוד מבקשת, פה הריח, פה הטעם, שמה לא אחזור אף פעם.” כאשר היא בוחרת לה פרח נפלא ושולחת לשון ורודה אל הצוף שלו, חודר אל חלומה, קול הרפתן המחלק אוכל לפרות. הפרה מתעוררת מול אבוס מלא “הפרה הפרפרה, מו מו מו התעוררה, מיהרה אל האבוס, בכל טוב פרות עמוס,” ושבה להעלות גירה. דבר בסביבתה לא השתנה, אך היא כבר לא אותה פרה, כי בזכות אותו חלום, היא השתנתה, היא רואה עכשיו את העולם בצבע. “עד היום שם הפרה, מעלה גרה, גרה. ושלא כדרך טבע, היא מאז רואה גם צבע.”

איורים
כרמית גלעדי פולארד. איורים קסומים. זכה בפרס בין לאומי לאיור.

הסיפור של הסיפור
אבא ישראל היה רפתן בקיבוץ נווה-איתן שבעמק בית-שאן. ואני, אמא מיריק בילתי עם אחיעד הפעוטה הבכורה שעות רבות מאוד בין הפרות, וביחד הצטערנו על כך שהן כלואות ולא זוכות לגדול בשדה הפתוח. שם התחלתי לספר לאחיעד ולעצמי, על פרה שרצתה להיות פרפר. עם כל ביקור ברפת ועם כל ילד שהצטרף למשפחה, התפתח הסיפור, וכעבור… 23 שנים, כאשר היו לאחיעד כבר שמונה אחים ואחיות והיא בעצמה כבר הייתה אמא לילדה פעוטה! יצא הספר פרה פרפרה לאור.

נושאים מתאימים
אביב. צבעים. חופש. שגרה. מציאות ודמיון. השראה.

פעילויות אפשריות
שיחה על מה קרה לפרה? איך בעקבות חלום, שהוא דבר לא אמיתי, הפרה השתנתה באמת. כתיבה והצגה של דיאלוג בין ילד לבין הפרה. סיפור לפי האיור, בטרם קריאת את הספר. מכתב לפרה. השוואה לסיפור “סתם וילון”

למחשבה…
במה מותר האדם על הבהמה?, והאם מותר לאדם הכל ביחס לבהמה? איזה מן אדם זה עושה אותו? אילו הספור פרה פרפרה, היה על פרות בלבד, לא היה טעם לספר אותו. מי היא הפרה? (החיה בשגרה מנוונת, סגורה, מעלה גרה, משועממת, רואה רק שחור ולבן.) אולי אנחנו? מה מסמל הפרפר? (ילדות, טבע, חופש, יופי, חלומות, יצירה, רוחניות, השראה…) אם ’נרים את הראש’ מן האבוס שלנו, אנו עשויים לגלות עולם נפלא. הפרה לא שואפת להיות פרפר, אלא פרפרה – שילוב של פרפר ופרה, כפי שכל אדם צריך לשאוף לשלב בתוכו בהרמוניה: ילד ומבוגר, חלומות ומציאות, טבע ותרבות.

מן הביקורות
“הסיפור הזה הוא מאד נפלא ומיוחד” (איריס קולינס) “מלא דמיון, הומור וקצב. שירה פשוטה, בהירה, ששורותיה הקצרות מתנגנות מעצמן” (עטרה אופק) “ספר צבעוני מאד, עליז מאד… שילוב מצוין של דמיון ומציאות, חרוז קצבי ושפה פשוטה, מדוברת במשפטים ברורים, סיפור מרתק אבל לא מפחיד”