מבצע!

מעשה קטן בזרת

52.0 29.0

ספור מחורז ואמיץ, על תקשורת בין קטנים לגדולים.

גלגול ספרותי של צלקת ילדות דורש מן הכותב ומן המקריאים עוז רוח. הקטנה והרגישה באצבעות היא הזרת, הקטנים והרגישים בבני אדם הם הילדים. מהי נטילת צפורניים? תלוי בעיני מי. עבורנו, בעלי הניסיון, זו פעולה פשוטה ושגרתית. עבור ילדים רכים, בפעמים הראשונות, זו פעולה המתבצעת עם מספריים חדות, על גופם ומאיימת על שלמותו. עד כמה אנחנו מודעים לכך ומתחשבים בכך? מהי בדיחה? תלוי באוזני מי. אותו משפט ממש, עשוי להצחיק מבוגרים, ועלול להפחיד ילדים. קטנים לא רק שומעים את המילים, הם גם רואים אותן.

המלאי אזל

תיאור

אם מספרת לבתה, על מה שקרה לה לפני שנים רבות, בילדותה, עם אמא שלה, בעת נטילת ציפורניים. אמא נטלה את ציפורניה בחיפזון, וכאשר המספריים החדות קרבו לזרת הזעירה, גברה חרדתה ודאגתה מאוד. אמא הרגישה במתח וניסתה להפיג אותו בעזרת "בדיחה", "והיא לחשה לי באוזני משפט כזה, אני זוכרת: ’הרגעי קטנה שלי פה לא עושים קציצות מזרת.’" ה"בדיחה" בכלל לא הצחיקה את הילדה, להפך, היא העצימה את הפחד שלה. והיא פרצה בבכי נורא, אבל התביישה להודות שזה בגלל הזרת, ובגלל מה שאמא אמרה: "לא בכיתי בגלל זה, הצלחתי לה ללחוש, ומדוע את בכית? כאב לי קצת הראש…" אמא התנצלה וחבקה, ובזהירות ורגישות רבה אחזה בזרת הזעירה ונטלה את הציפורן הזעירה. והאם המספרת מסיימת ואומרת: "כך קרה לי ילדתי, ועד היום אני זוכרת."

איורים
גיל-לי אלון קוריאל. האיורים של גיל-לי מספרים בפרוט רב, בחן ובטעם רב את הסיפור הזה. אותו האיור פותח וסוגר את הספר ויוצר את סיפור המסגרת של אם המספרת לבתה, זיכרון ילדות שלה.

הסיפור של הסיפור
אכן נלחש באוזני, בעת נטילת ציפורניים המשפט המצמרר, המחלחל: "פה לא עושים קציצות מזרת" (למען הצדק ההיסטורי, לא מפי אמא, אלא מפי מטפלת הגן בקיבוץ, שידעה שאני ילדה צמחונית וחולמנית שלא מבדילה בין קציצה לפרה.) המשפט הקשה הזה ליווה אותי גם כשהייתי כבר אמא ומחנכת ובסופו של דבר הפך לסיפור מעשה קטן בזרת.

נושאים מתאימים
נטילת ציפורניים. תספורת. שמות האצבעות. תקשורת בין גדולים לקטנים.

פעילויות אפשריות
שיחה על חוויות אישיות, הכנת ספר עם סיפור אישי דומה.

למחשבה…
גלגול ספרותי של צלקת ילדות דורש מן הכותב ומן המקריאים עוז רוח. הקטנה והרגישה באצבעות היא הזרת, הקטנים והרגישים בבני אדם הם הילדים. מהי נטילת צפורניים? תלוי בעיני מי. עבורנו, בעלי הניסיון, זו פעולה פשוטה ושגרתית. עבור ילדים רכים, בפעמים הראשונות, זו פעולה המתבצעת עם מספריים חדות, על גופם ומאיימת על שלמותו. עד כמה אנחנו מודעים לכך ומתחשבים בכך? מהי בדיחה? תלוי באוזני מי. אותו משפט ממש, עשוי להצחיק מבוגרים, ועלול להפחיד ילדים. קטנים לא רק שומעים את המילים, הם גם רואים אותן. נסו להקשיב כמוהם לרגע: "הוא שבר לי את הלב." "אתה עושה לי חור בראש." ותבינו. הילדה בסיפור לא מעיזה להודות שנבהלה מהבדיחה של אמא, וממציאה את כאב הראש. ואולי באמת כאב לה הראש כשגילתה, את הקצר בתקשורת בינה לבין אמא, והרגישה פתאום, שמי שאמור להגן עליה, מאיים עליה. האמא מפגישה את הילדה שבה עם הילדה שלה, ובכך מחזקת את שתיהן, ומכינה את בתה להורות שלה בעתיד. פגיעת המספריים בזרת תעלה ארוכה, אך פגיעת הלשון עלולה להותיר צלקת בנפש לעולם.

מובאות
מרים ילן שטקליס אמרה על העוסק בכתיבה לילדים. "אם אינו זוכר את ילדותו, אל ייגע בדבר." ילדה אמרה: "יש לי פצעורניים בידיים " היא חיברה פצע עם ציפורניים. לא במקרה. נראה שהאסוציאציה שמשמרת בראשה את המיל ה ציפורניים היא המילה פצע. בסרט "החומה" של "פינק פלויד" מערכת החינוך מתוארת כמקצצת בשר, וכך גם בסידרה "סימפסונס", הנלמדת באוניברסיטאות, יש סצנה בה המורים עושים קציצות מן הילדים הבעייתיים.

מן הביקורות
"והנה ספר, שכביכול אינו מתבלט – סתם ’מעשה קטן בזרת’ שהמספרת בו נזכרת איך אימה הייתה גוזרת לה ציפורן זערערת. כן גם זה קורה כשקוראים חריזה משובחת. המבקרת בעצמה מתחילה לכתוב בחרוזים… המשקל, הקצב, העימוד והציורים המסוגננים הופכים את הסיפור לחוויה תרבותית מרנינה, בעיקר אם היא משותפת להורה, או לסב המספר ולילד שבחיקו." (עטרה אופק, "הד החינוך") "מיריק שניר סופרת הילדים הידועה והפורייה כרימון, שוב הצליחה להיכנס לעולמו של הילד, מול עולם המבוגרים… אין הורה שלא שמע מילדו כמה וכמה פעמים את המשפט ’לא רוצה לגזור ציפורניים’… הילדה הקטנה משולה לזרת הקטנטנה מול עולם הגדולים, והמספריים למבוגרים שמנסים לעצב אותה ולא תמיד ברגישות הראויה. ספר חכם, צבעוני ומיוחד לילדים." (רחלי בן גלים "ידיעות חיפה")

מידע נוסף

מידות 23 × 22.5 × 1 cm
מספר עמודים

נמענים

פרסום ראשון

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “מעשה קטן בזרת”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *