שרוק איתי

שרוק איתי, ספר חדש ומיוחד.

איור:

נמרוד לוין. הינו מאייר חדש, זהו ספרו הראשון. סגנונו ייחודי מאוד, ומביא קו חדש, מלוטש ומרשים ביותר למדף הספרים.

למחשבה:

שרוק איתי הוא סיפור על הצורך בהקשבה רגישה, ועל חלקה של הסביבה המבוגרת בעידוד, או דיכוי הביטוי העצמי המלא של כל ילד.
האשה המבוגרת מגלה בסיפור הזה, צעד, צעד, איך ליצור, עם ילד קשר שאינו, מאיים, ואינו לוחץ, ואינו מפקפק, ואינו מקניט, ואינו פוגע – אינו מקלקל.
היא לומדת, שרק הקשבה, ופתיחות ואמון יוציאו מן הילד את הקול הנכון, את השריקה שהיא רק שלו, ותכיל כהד את: קול הרוח, קול הציפור, קול השירה ושריקת ניצחון.
הסיפור הזה רוצה לומר שבכל אחד חבוי קול יחיד במינו ומפתיע ביופיו, שעלינו למצוא את הדרך לאפשר לו ביטוי, וכאשר זה יקרה, נהיה כולנו נדהמים ונשכרים מן התוצאה. שרוק איתי ממחיש שקשר איכותי, קשר לחיים, הנבנה בין עולם הגדולים לעולם הקטנים, מותנה ביכולת הגדולים להשתנות: להתחשב, להתקרב, להזדהות, להקשיב, לקחת חלק ברגישות ובאורך רוח, בתהליך ששיאו עשוי להיות - אהבה.

עלילה:

בספר החדש והמיוחד במינו, שרוק איתי - מתפתח דו שיח במילים ובשריקה, בין אישה מבוגרת וילד קטן, המתעד תהליך של התקרבות והפתחות. במהלך הסיפור, לומדת האישה, המייצגת את חברת המבוגרים, שאמון והתחשבות באישיות ובקצב של הילד, הם תנאים שנחוצים לאישיותו החד פעמית על מנת לפרוח ולנצל את מלוא כשרונותיה.

"'תשרוק איתי', אמרתי לו, איתי מיד השיב לי: 'לא', 'למה לא? מה יש?' 'כי, כי, אני מתבייש...'" אבל, איתי שבכל זאת רוצה מאוד להשמיע לעולם את שריקתו, רץ לחדר, הרחוק. "חיכיתי בשקט, פחות מדקה, לפתע שמעתי מתוך השתיקה, שריקה חזקה וצלולה וברורה, כמו רוח חורפית שחלפה ועברה"... כשאיתי חוזר ובטוח ששכנע שיש לו שריקה נהדרת, הוא שומע לתדהמתו, "שריקה כה יפה, שרקה רוח חורף בעץ צפצפה" וכשהוא שורק שוב, הפעם מן המסדרון, נאמר לו ששריקת התוכי שלו, נשמעת "כמו קול של ציפור יערות נדירה".

איתי לא מותר, ניגש למדף הספרים, מסתיר את פיו עם ספר גדול, ושורק, אבל מוקנט כך: "קנו לך ספר חדש מצפצף?" וכאשר איתי מעז, ונעמד פנים אל פנים, ומנסה לשרוק, הוא פתאום פורץ בצחוק, ומיד גם בבכי, וכועס מאוד על האישה, נציגת המבוגרים, "את מציקה! את קלקלת את השריקה!" רק כאשר, חדלים ללחוץ על איתי, ופשוט מושיבים אותו על הברכיים, מגיעה מבלי משים, השריקה הנפלאה ביותר, שנשמעת ככל השריקות ביחד, ומסמלת את שיאו של תהליך ההתקרבות וחיבור הלבבות. "מאז לא חדלנו ימים ולילות, שרקנו איתי ואני, שני קולות"

ראה אור:
הוצאת הקיבוץ המאוחד.

קטגוריות:

לדף ספרים חדשים
לדף רשימת כל הספרים
לדף תמונות כל הספרים